כשהלב שלנו סוער – איך נצליח לשדר רוגע לילדים בזמן שאנחנו בעצמנו בלחץ ?
על ידי ariele bitton | יונ 17, 2025 | Blog 2022
“אמא, את בוכה ?”
“לא חמוד, פשוט נכנס לי משהו לעין…”
כמה פעמים ניסינו להסתיר את הלחץ, את הדאגה, את הדמעות – כדי שהם לא יראו, לא יפחדו, לא יקרסו?
בזמנים של חירום לאומי, חוסר ודאות ומשברים ביטחוניים, מתחדדת אחת השאלות המרכזיות שכל הורה שואל את עצמו:
איך אני יכול להיות מקור לביטחון ולרוגע עבור הילדים — כשאני בעצמי לא רגוע?
זו לא שאלה תאורטית. היא מגיעה מתוך קירות הבית, מתוך מבט של ילד שמחפש עיניים רגועות ולא מוצא, מהורים שמתפקדים על אוטומט, לפעמים על סף קריסה.
אבל דווקא עכשיו — זה הזמן להיזכר בתפקיד ההורי שלנו כ”מובילים רגשיים”. לא כמי שחייבים להיות שקטים תמיד, אלא כמי שמסוגלים להחזיק מצבים רגשיים מורכבים ולתווך אותם לילדינו באופן בונה ולשדר להם ביטחון.
אבל איך עושים את זה כשאנחנו בעצמנו מרגישים מוצפים?
האמת הפשוטה: לא צריך להיות סלע. צריך להיות אנושי.
הרבה הורים שואלים אותי בימים אלה:
“איך אני אמור לשדר יציבות כשאני בקושי שורד את היום?”
והתשובה שלי תמיד מתחילה בוויתור על שלמות.
אנחנו לא אמורים להיות רובוטים רגועים.
אנחנו אמורים להיות אנושיים, מחוברים, ומובילים רגשית.
במילים אחרות:
מותר לפחד, אבל לא כדאי לאבד שליטה.
מותר לומר “קשה לי”, אבל כדאי גם להוסיף: “ואני מטפל בזה.”
מותר להרגיש מוצפים – אבל ללמד את הילדים מה עושים עם הצפה כזו.
והנה לפניכם שלוש דרכים לשדר רוגע – גם כשיש סערה בפנים:
-
מייצרים “איים של שגרה”
גם אם המציאות הפכפכה – סיפור לפני השינה, ארוחת ערב משפחתית בשעה קבועה, או חיבוק של בוקר – משדרים לילד מסר חזק:
“יש דברים יציבים בעולם הזה. יש על מי לסמוך.”
-
מדברים אמת בגובה עיניים – תוך שמירה על סינון רגשי במקום הצפה רגשית.
אפשר להשתמש במשפטים כמו:
במקום לומר “אני לא יכולה יותר”, נשתמש בניסוח שממקד:
“גם לי לא קל, אבל אני יודעת שנעבור את זה יחד.”
“אני גם קצת מודאג, זה טבעי. אבל אנחנו יחד, וזה מה שחשוב.”
במקום לנסות לשדר שהכול בסדר, נאמר:
“כן, זה מצב לא פשוט. גם אני מרגיש/ה לפעמים דאגה, אבל אני לומד/ת איך להתמודד – וזה מה שחשוב.”
משפטים אלו בונים אצל הילד תשתית של חוסן רגשי: מותר לפחד, אבל אנחנו לא לבד.
זה יוצר מרחב שבו רגש לא נבהל, אלא מובן, מוכל ומאורגן.
במילים אחרות – אנחנו מדגימים חוסן, לא רק מצהירים עליו.
-
דואגים גם לעצמנו – כי הורה רגוע = ילד רגוע
הכלים הרגשיים שאתם מעניקים לילדים – מתחילים באיך שאתם מטפלים בעצמכם.
הורים שוכחים את עצמם , אבל האמת,
ילדים מרגישים אם אנחנו לא נושמים.
לכן, קצת ספורט, נשימה מודעת, שיחה עם חבר תומך או איש מקצוע – זו לא פריבילגיה. זו אחריות.
הורה שמטפל בעצמו הוא הורה שיכול לטפל טוב יותר בילדיו.
ומה קורה בזוגיות?
בימים כאלה, מערכת היחסים הזוגית עלולה להיסדק תחת עול מתמשך. הבדלי סגנון התמודדות (רציונלי מול רגשי, נוכחות מול נסיגה) עלולים להחריף.
במקום להילחם אחד בשני – חשוב לנסח מחדש את שפת ההתמודדות הזוגית:
הכרה הדדית בצרכים: “אני רואה שאתה זקוק לשקט, ואני זקוקה לחיבוק. איך נוכל להתקרב?”
פעמים רבות אחד מבני הזוג “מתקשה להחזיק” – והאחר נאלץ לתפקד גם במקומו.
כשהלחץ גבוה – גם אי ההסכמות הקטנות יכולות להתפוצץ.
לכן, זמן זוגי קצר וממוקד: גם 10 דקות ביום של חיבור רגשי – מחזירות אוויר למערכת. ולא לנסות לפתור “מי צודק” אלא לשאול:
“מה אתה צריך ממני עכשיו?”
“איך נוכל לעזור זה לזו לעבור את זה יחד?”
לסיכום:
אנחנו לא צריכים להיות מושלמים.
אנחנו רק צריכים להיות נוכחים.
אנחנו לא צריכים להסתיר רגשות – רק לדעת לנהל אותם.
והכי חשוב – לא להישאר לבד במערכה.
אם את/ה רוצה ללמוד איך להחזיק את הילדים בלי לאבד את עצמך, ואיך לשמור על הזוגיות בתקופה שמושכת כל אחד לקצוות – אני כאן בשבילך.
הדרכת הורים או תהליך זוגי בתקופה כזו אינם מותרות – אלא הזדמנות להכניס חמצן רגשי, לחזק את תחושת המסוגלות, ולבנות יסודות של חוסן משפחתי.
שתפו אותי איך אתם עוברים את התקופה במייל, וואטסאפ, אני עונה לכולם.
כי גם הורים צריכים כתף, וגם גיבורים לפעמים נחים.
אריאל ביטון
יועצת זוגית ומשפחה, הדרכת הורים, ואבחון ציורים
054.7563488
