תשעה באב השנה לא מרגיש כמו עוד תאריך בלוח.
הוא לא רק זיכרון של חורבן בית. הוא כאב חי, צורב.
הוא בכי של עם שעדיין מבקש את בניו השבויים,
של הורים ששולחים ילדים לקרב,
של אימהות ואבות שמנסים להחזיק בית מתפקד בזמן של כאוס מתמשך,
כשהבן זוג במילואים כבר חודשים — סבב אחרי סבב,
וכשיש בתים שאיבדו את היקר להם מכל.
אבל גם בתוך השבר – הם מלמדים אותנו מהי עמידה איתנה,
מהי בחירה להמשיך לחיות, לאהוב, ולגדל – גם כשהלב חבול.
החורבן הפעם לא נמצא רק בספרי ההיסטוריה. הוא חי בתוכנו.
אבל אולי דווקא עכשיו, מתוך ההריסות, אנחנו יכולים לראות טוב יותר מה באמת חשוב.
תשעה באב מזכיר לנו מה קורה כשאנחנו שוכחים את הלב.
כשיש שנאת חינם. פירוד. אטימות.
והימים האלה מזכירים לנו גם את ההפך:
איזו עוצמה יש באחדות, בערבות, באכפתיות.
כמה מהר קמים אוהלים של תמיכה. קבוצות של תפילה. לבבות פתוחים.
כמה עם ישראל יודע לאהוב, להאמין, להחזיק.
וכאן מגיעה השאלה האמיתית שלנו כהורים:
מה הילדים שלנו לומדים מהתקופה הזאת?
* האם הם לומדים לפחד — או לראות שיש להם גב?
* האם הם לומדים לשנוא — או לומדים להרגיש את הכאב מבלי לאבד את היכולת לאהוב, להבין, להאמין בטוב?
* האם הם מרגישים שאין על מי לסמוך — או שאנחנו, ההורים, עוגן רגשי גם כשקשה לנו?
כי דווקא בתקופה הזו — האחריות ההורית שלנו מתחדדת.
לא בכך שניתן להם הכול. לא בכך שנשמור אותם בבועה.
אלא בכך שנראה להם איך נראה עם שחי כאב — ולא מוותר על תיקון.
איך בוכים על חורבן — וממשיכים לבנות.
איך מתגעגעים לחטופים — ומחזיקים תקווה בלי להישבר.
איך נלחמים — ועדיין בוחרים חמלה.
מה אפשר לקחת על עצמנו, כהורים וכעם?
* לדבר איתם על תקווה ולא רק על פחד
* לשים לב לא רק מה קורה בחדשות, אלא גם בלב של הילד
* להראות להם מה זה להיות חלק מעם שבונה גם כשהוא כואב
* לתת להם כלים – להבין, לווסת, לחבק, להאמין
כי בית מקדש לא נבנה רק בירושלים.
הוא נבנה בכל בית בישראל.
בכל חיבוק, בכל הקשבה, בכל מעשה טוב קטן שמחנך לאמונה ולאהבה.
ובזכות הילדים שלנו, בזכות מה שנבחר להעביר להם –
נוכל להיות הדור שלא רק זוכר את החורבן — אלא גם בונה את התיקון.
בתקוה שנזכה יחד לגאולה שלמה בקרוב,
שלכם ,
אריאל ביטון
יועצת זוגית ומשפחה, הדרכת הורים, ואבחון ציורים
054.7563488
