הילד קוצץ ציפורניים? לפני שאתם נבהלים – תקראו את זה
ariele bitton
אתם מסתכלים על הידיים של הילד ורואים שוב את הציפורניים הקצוצות עד הסוף.
אתם מבקשים שיפסיק.
מזכירים.
מעירים.
לפעמים אפילו כועסים.
אבל הוא ממשיך.
אז מה זה אומר? האם מדובר בחרדה? במצוקה? או שאולי זה בכלל דבר נורמלי?
התשובה היא – תלוי.
קציצת ציפורניים היא אחת ההתנהגויות הנפוצות ביותר אצל ילדים. למעשה, עבור ילדים רבים זו דרך לא מודעת לפרוק מתח, להירגע או להתמודד עם רגשות שהם עדיין לא יודעים לבטא במילים.
תחשבו על מבוגר שמקיש עם הרגל בזמן לחץ, משחק עם העט בפגישה או גולל בטלפון בלי לשים לב. אצל ילדים, קציצת ציפורניים יכולה למלא תפקיד דומה.
אז מתי זה נורמלי?
✔️ כשהילד מתפקד כרגיל.
✔️ כשהוא שמח, משחק ויוצר קשרים חברתיים.
✔️ כשהקציצה מופיעה בעיקר בזמן צפייה בטלוויזיה, נסיעה, ריכוז או שעמום.
במקרים כאלה לרוב אין סיבה להיבהל.
ומתי כדאי לשים לב יותר?
כאשר הילד:
קוצץ עד כדי פציעה או דימום.
לא מצליח להפסיק גם כשהוא רוצה.
סובל מקשיי שינה או חרדות.
חווה התפרצויות זעם או רגישות גבוהה.
עבר לאחרונה שינוי משמעותי כמו מעבר דירה, לידת אח, גירושין, מלחמה או קושי חברתי.
במצבים כאלה כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות ולא רק לנסות לעצור אותה.
הטעות שהורים עושים הכי הרבה
הם מתמקדים בציפורניים.
הילד קוצץ – וההורים רצים לעצור את הקציצה.
אבל פעמים רבות הציפורניים הן רק הסימפטום.
הסיפור האמיתי נמצא מתחת לפני השטח.
הילד לא צריך עוד תזכורת שהוא קוצץ.
הוא צריך שמישהו יבין מה מלחיץ, מעסיק או מציף אותו.
מה באמת יכול לעזור?
להיות חוקרים במקום שוטרים
במשך שבוע נסו לשים לב:
מתי זה קורה?
אחרי הגן?
לפני השינה?
כשיש רעש?
כשמשעמם?
הדפוס יכול ללמד אותנו הרבה.
לתת לרגש שם
במקום:
“די כבר עם הציפורניים!”
נסו:
“נראה לי שהיה לך יום קצת עמוס היום.”
כשילדים לומדים לזהות רגשות, הם פחות צריכים “להוציא” אותם דרך הגוף.
לתת לידיים תעסוקה חלופית
כדור לחץ, פלסטלינה, גומייה, חרוזים או משחק קטן ביד יכולים לספק את אותו הצורך בלי לפגוע בציפורניים.
לחזק הצלחות קטנות
לא לצפות שההתנהגות תיעלם ביום אחד.
גם שעה אחת פחות היא הצלחה.
ילדים גדלים דרך חיזוקים – לא דרך ביקורת.
הדבר החשוב ביותר לזכור
קציצת ציפורניים לא אומרת שהילד שלכם בחרדה.
לא אומרת שיש בעיה רגשית עמוקה.
ולא אומרת שאתם עושים משהו לא נכון.
לפעמים זו פשוט דרך של הילד להתמודד עם עומס, התרגשות או מתח.
במקום להסתכל רק על הציפורניים, הסתכלו על הילד.
כי הרבה פעמים הידיים מספרות סיפור שהמילים עדיין לא יודעות לומר.
