למה עצה טובה לא תמיד יוצרת קרבה?
בן הזוג משתף במה שעבר עליו, ואנחנו מיד מציעים: ״תגיד לו ש…״, ״כדאי שתעשה…״. הכוונה טובה, ובכל זאת השיחה מסתיימת בתסכול: ״את בכלל לא מקשיבה לי״.
מה התפספס בדרך?
שיתוף בקושי הוא לעיתים בקשה לקשר. לפני שמחפשים דרך לפעול, יש צורך להרגיש שהחוויה שלנו קיבלה מקום: שמישהו הבין את העלבון, הדאגה או האכזבה. עצה שמגיעה מוקדם מדי עלולה להיחוות כלחץ להתקדם, כשהרגש עדיין זקוק להקשבה.
גם אצל המקשיב מתעורר לפעמים מתח. קשה לנו לראות אדם אהוב סובל, ואנחנו מרגישים שעלינו לתקן את המצב. אבל אפשר להישאר קרובים גם כשאין לנו פתרון.
אפשר להתחיל במשפט: ״מה היה הכי קשה לך בזה?״ ולהקשיב לתשובה בלי למהר להסביר. אחר כך לשאול: ״מה יעזור לך ממני עכשיו — הקשבה, חשיבה משותפת או עזרה מעשית?״
הכרה ברגש אינה מחייבת הסכמה לכל פרשנות. אפשר להבין את הכאב, ובהמשך לחשוב יחד גם על נקודת מבט אחרת.
כשהאדם שמולנו מרגיש שמבינים אותו, נוצר יותר מקום גם לשיחה על פתרונות.
שלכם,
אריאל ביטון
יועצת זוגית ומשפחתית | מדריכת הורים | מאבחנת ציורים
📞 054-756-3488
✉️ arieleclinic@gmail.com